אבא לילד/ה בגן בשנת 2017-2019, 2010-2012
מירבי היקרה, תשע שנים עברו מאז שדנה נכנסה לגן שלך ועד שליה סיימה השנה. הנה מה שלא השתנה: לקום בוקר אחרי בוקר אחרי בוקר עם ילדות שמתרגשות ומחכות כבר להגיע לגן. לקום בשבת בבוקר כשהילדה אומרת לנו "היום מירבי ישנה. מחר יש גן", ובחופשות לשמוע שהן מתגעגעות לגננות ולחברים. להיכנס לגן בבוקר, ולראות צוות גננות מחייכות, אוהבות, שמקבלות את הילדים בחיבוק עוטף וחם. לקבל נשיקה וחיבוק מהילדה שלי, ולראות אותה נבלעת בתוך ערימה של ילדים וצעצוצים במרחב של אושר. אפילו להגיע באמצע היום, לאסוף את הילדה שלי כי יש לה חום, ולמרות זאת, להבין כי הדאגה של מירבי לילדים קודמת לכל. ולאסוף אותה בסוף היום מאושרת ומלאת חוויות, סיפורים וריקודים. כל אלה לא השתנו כל השנים האלה. ככה זה כשאהבה בלתי נגמרת והכלה עצומה, קיימים באופן טבעי אצל בת אדם, וזו את, מירבי אהובה. כבר מתגעגים. פירי ותומר